ליזה יושבת על השטיח שירשה מהוריה המנוחים. מאחוריה מוקרן ריבוע של אור שנובע ממטול השקפים שמוצב על שרפרף - גם הוא ירושה מהוריה. לצידה, מספר קסטות טייפ. ליזה ישובה על השטיח, פונה לקהל ואומרת: ״קולו של אבי המת, שהיה מדען, מיסטיקן וזמר טמון בתוך הקלטות האלו.״ ליזה ניגשת למטול ומניחה עליו את אחת הקסטות על הצג. ההקלטה של קולו של אביה של ליזה מופעלת, בהקלטה זו ניתן לשמוע את אביה של ליזה, על ערש דווי, משתף את ליזה במחשבותיו בנוגע לגלגול נשמות בשפה הרוסית. קולו של אביה מסביר ברוסית שהגוף הוא אינסופי בעוד שהנשמה הינה סופית וכשנשמות מתגלגלות הן מתפצלות ומתגלמות במספר גופים ולכן יהיו אנשים שבחייהם ירגישו קרבה מיוחדת לאנשים אחרים, הרי שזהו סימן שהגופים נושאים בתוכם פיסות של אותה הנשמה. 

בזמן שקולו של אביה של ליזה נשמע בחלל, ליזה מתחילה בפעולת הפרימה של סליל הקסטה על גביי צג המטול ולהניח לדימויי להיות מוקרן על גביי ריבוע האור על הקיר. 

לאחר מספר דקות ההקלטה מסתיימת. ליזה מסירה את הקסטה מהמטול ומניחה אותה על גביי נייר לבן גודל a4 שמונח על השטיח. ליזה מספרת על אמה שחלתה באלצהיימר בגיל צעיר. כשהייתה בת 17 אמה הסתפרה בעקבות אבדן אביה ולאחר מכן שערה לא התארך עוד. 

ליזה מספרת שבשני האבדנים שחוותה, את זה של אמה ואת זה של אביה דאגה לקצץ את שערה ולו רק בשביל לבחון האם זה יצמח שוב כאות לחיים עצמאיים כאלה שלא תלויים אם כי נשענים על הנשאות הרגשית והגנטית שהיא חולקת עם אמה. 

ליזה משתפת ששיערה ארך בכל פעם מחדש, אם כי בכל פעם שינה את צבעו. 

המלל נאמר תוך כדי שליזה מארגנת את סליל הקסטה על גביי הנייר הלבן בצורת ספק צמה ספק סליל די אן איי החסר כרומוזומים. כשליזה מסיימת לארגן את הסליל ולדבר את המלל, היא עוצרת. נושמת. מרימה את מבטה אל הקהל תוך כדי שהיא תולשת שיערה מראשה ומניחה את זו במאוזן בתוך הסידור המאונך של סליל הקסטה כאילו אלו היו הכרומוזומים החברים בדי אן איי. 

לאחר מכן ליזה מרימה את הדף עם הדימוי של הדי אן איי ומצמידה אותו לצד במטול השקפים כך שעתה על גביי הקיר המואר נראה דימויי מרושל של די אן איי הנוצר מסליל קסטה על גביו נמצא קולו של אביה ושיערה שלה בו טמון הדי אן איי של שני הוריה.

מדברי האמנית:

נשאי קול הם טכנולוגיות המשמרות ומעבירות קול. המונח ״נשאות״ מהדהד גם נשיאת משא, ירושה וקידוד מידע גנטי.

היצירה בוחנת את הגוף כנשא של זיכרונות ומידע שהתקבלו בירושה: קולו של הורה שאינו בין החיים, לצד מידע גנטי הנושא אפשרות למחלה שטרם התממשה, ואולי לא תתממש לעולם.

באמצעות קלטות שמע, סרט מגנטי ומטול שקפים, יוצרת האמנית דימוי חזותי לקולו המוקלט של אביה המנוח. בהמשך הופך אותו חומר לדימוי של סליל דנ״א, שאליו מצטרפת שערה מגופה, כעדות לסיפורה של אמה המנוחה ולגופה החי שלה עצמה.

הפעולה הפסיכומאגית מזמינה את הקהל להיות עד למעבר מנשאות כגורל נתון לנשיאה כפעולה מודעת — ניסיון לארגן מחדש את היחסים עם מה שהתקבל בירושה, מבלי לדעת מה עוד עתיד להתגלם מתוכו.