בוויטרינה הארוכה, מאחורי הזכוכית, יש שכבה של אדמה כהה ומוגבהת. מתוכה צומחים צמחי אמברוזיה, גבעולים ירוקים ודקים שמגיעים לגבהים שונים. בחלק מהמקומות רואים את השורשים שלהם חשופים מעל האדמה מסתעפים, מתפתלים ונעלמים שוב בתוכה.

על הקירות הפנימיים תלויים תצלומים קטנים מהארכיון המשפחתי, תמונות ישנות בשחור לבן לצד תמונות צבעוניות, פנים ורגעים מחיי המשפחה. ביניהם תלוי קנבס גדול יותר, עם דיוקן מצויר של ילדה על רקע ורוד. התמונות קטנות ושקטות, והציור מושך אליו את המבט.

כשמתבוננים בוויטרינה, נדמה שהאדמה מחזיקה בתוכה גם את הצמחים וגם את הזיכרונות. השורשים מזכירים את הקשרים המשפחתיים, את מה שאנחנו מקבלות מדורות קודמים, לפעמים בלי שבחרנו, ואת מה שאנחנו לוקחות איתנו הלאה. בתוך כל זה יש גם מקום לצמיחה חדשה: לא למחוק את העבר,אבל למצוא דרך לחיות לצדו ולצמוח מתוכו.

תיאור הפעולה הפרפורמטיבית

לצד הוויטרינה אני יושבת ושותלת זרעים. מי שרוצה יכול לעצור ולדבר איתי על המקום שממנו הגיע, על הבית שלו, משפחה ועל השורשים שלו. לפעמים אני שואלת שאלות, ולפעמים השיחה פשוט מתפתחת מעצמה.

אם זה מרגיש מתאים לשנינו, אני נותנת למבקרות ולמבקרים זרעים של צמחים שאספתי ברוסיה. הם יכולים לשתול אותם בישראל ולקחת איתם משהו קטן ממני וממקום שחשוב לי. כך הזרעים עוברים מיד ליד, ומוצאים לעצמם אדמה חדשה.